משנת ארץ ישראל על משנה חולין ז׳:ב׳

2 לפי כתב-יד קופמן

3 שולח הוא אדם לנוכרי ירך שגיד הנשה בתוכה מפני שמקומה ניכר – הנכרי יאכל מן הסתם את גיד הנשה שכן איננו מקיים מצוות, אבל לישראלי אסור להכשיל אותו, והנכרי יכול בנקל לתקן את המעוות. מכיוון שראינו קודם שאת גיד הנשה מפריש הלקוח, הרי שטבעי הוא שלא לחייב את המוכר היהודי במחיר גיד הנשה. יכולים היינו להסתפק בפירוש זה, אך מבחינה משפטית המשנה מחייבת בירור נוסף והשלמה. בבסיס ההלכה עומדת השאלה מה יחסה של ההלכה לקיום מצוות גיד הנשה אצל נכרים: האם גיד הנשה נחשב להם כאיסור? העלאת שאלה זו פותחת כמה אפשרויות להבנת המשנה.

4 א. הנכרי פטור מן המצווה. זו ודאי הגישה הפשוטה, וזאת משום שלפי התפיסה היהודית "בני נח" חייבים רק בסדרה מוגבלת של מצוות שבע מצוות בני נח. ברם אם כך מדוע המשנה מדגישה "מפני שמקומה ניכר", משמע שיש איזושהי ציפייה, ולו תאורטית, שהנכרי יקיים את המצווה. היהודי אסור לו למנוע את קיום המצווה גם אם הנכרי לא ימלא את תפקידו, אך משמע שקיימת תקווה שהנכרי יימנע מאכילת גיד הנשה. האמירות שנכרי פטור ממצווה זו מעטות ואמוראיות, אך ודאי שזו הגישה הפשוטה שאין צריך למצוא אותה במפורש. אמירה מפורשת לכאורה מצויה בבבלי: "דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני – לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני – לישראל נאמרה ולא לבני נח. ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דרבי יהודה" סנהדרין נט ע"א. מצוות גיד הנשה לא נאמרה בסיני, ולכן נאסרה רק לישראל.

5 ב. גיד הנשה נאסר על נכרים, אך אינו מנוי בשבע מצוות בני נח משום שהוא ניתן לכל העולם בימי יעקב. גישה כזאת מצויה רק בתלמוד הבבלי. הפסוק מספר על יוסף שהורה להכין ארוחה לאחיו, ועל זה המדרש דורש: "ואמר רבי יוסי ברבי חנינא, מאי דכתיב: וטבוח טבח והכן – פרע להן בית השחיטה והכן – טול גיד הנשה בפניהם, כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח" בבלי, צא ע"א, וכן בתרגום יונתן הארץ-ישראלי לבראשית מג טז. אם כן יוסף הורה להוציא את גיד הנשה מהבשר המוגש לאחיו. זה כמובן מדרש, וכשלעצמו אין הוא מאפשר הסקת מסקנות הלכתיות. יתר על כן, אפשר לפרשו שהוצאת גיד הנשה נעשתה בשביל האחים היהודים ולא בשביל הסועדים המצריים הם לא השתתפו בסעודה. אבל הבבלי מפרש שדרשה זו היא לפי הדעה שגיד הנשה נאסר על בני נח. לפי אופי המשפט זו תוספת מאוחרת, אולי סבוראית, אך היא מלמדת שהעמדה ההלכתית הזאת ידועה. המחלוקת ההלכתית מצויה במפרשים ונסובה גם על הבבלי בסנהדרין שציטטנו. הטיעון של הבבלי היה שאיסור גיד הנשה לא נשנה בסיני, ברם איננו יודעים מה נשנה בסיני, ומה שרשום בתורה הוא רק חלק ממה שנאמר במעמד זה. מכל מקום, במשנה ו להלן תקבע המשנה שגיד הנשה נאמר בסיני, ורק "ניכתב במקומו". כלומר הוא נכתב בספר בראשית, אך נאמר בסיני עם כל המצוות.

6 סדרת פרשנים מסיקה מהגמרא שגיד הנשה לא נאסר על בני נח שכל טוב לבראשית לג; תוספות לפסחים כב ע"א ד"ה "הקשה"; רמב"ן לחולין צ ע"א, ופרשנים אחרים מסיקים שנאסר עליהם, או שיש מחלוקת בנושא. הרשב"א מציע מעין "פשרה" שאמנם גיד הנשה לא נאסר, אך נהגו בו איסור, והמדרש על נוהגו של יוסף מתאר לא את הנכון מבחינה הלכתית אלא את המציאות המקרית שהתרחשה בבית יוסף רשב"א וריטב"א לחולין צ ע"א; תוספות שם שם.

7 ג. אמנם הנכרי אינו מצווה על הימנעות מאכילת גיד הנשה, אבל ליהודי אסור ליהנות ממכירת גיד הנשה, לכן הוא צריך למכור את הבשר לללא גיד הנשה, והדבר אפשרי משום "שמקומה ניכר". האבחנה בין איסור הנאה לאיסור אכילה היא מיסודו של הבבלי, ובו מחלוקת בשם תנאים האם גיד הנשה נאסר באכילה או גם בהנאה פסחים כב ע"א. לעומת זאת הירושלמי סבור שבאופן עקרוני "את תופס איסור הנייה באיסור אכילה, עד שיבוא הכתוב ויפרש לך" ערלה פ"ג ה"א, סב ע"ד; פסחים פ"ב ה"א, כח ע"ג. אם כן בדרך כלל איסור אכילה הוא גם איסור הנאה, אבל יש מקרים שבהם אסור באכילה ומותר בהנאה. בהמשך הסוגיה מצהיר רבי אבהו "קיימתיה בגיד הנשה שלנבילה". אם כן מותר למכור גיד נשה לנכרי, משום שמותר ליהנות מגיד הנשה.

8 במסכת שבת בחנו את מערכת היחסים שבמשולש: א. קיום מצוות, ב. יהודים, ג. נכרים, וראינו כי קיימות היו גישות שונות. היו שסברו שהנכרי פטור ממצוות. היו שהסכימו עם קביעה זו, אך הוסיפו שאסור לנכרי לעשות דבר בשביל ישראל, או נכון יותר אסור לישראל ליהנות ממה שעשה נכרי בשבילו, או לפחות שעל הנאה זו חלות מגבלות שלא נרחיב בהן. ברם הייתה גם דעה שאסור שיהודי במעשיו יגרום לנכרי לחילול שבת מידי. אמנם הנכרי יחלל את השבת, אך לפחות לא תהא זו תוצאה הכרחית של מעשה היהודי. לכן מותר למכור לנכרי בערב שבת, אם יש לנכרי מספיק זמן להגיע לביתו. בלשון אחרת, יהודי אחראי על שמירת השבת של הנכרי, ואסור לו לגרום בידיו לחילול שבת על ידי נכרי. ממילא גם מסתתרת בתוך גישה זו התפיסה שבעצם הנכרי חייב בשמירת שבת, או שאסור שמלאכה תיעשה הן על ידי יהודי והן על ידי נכרי. גישה זו נדחתה מהזרם המרכזי של מסורת ההלכה היהודית, אך היא זו שמתאימה במיוחד למשנתנו. ליהודי אסור "להכשיל" את הנכרי, אף על פי שאנו מצפים שהנכרי "יכשיל" את עצמו. נימוק זה מכונה בתוספתא שנצטט להלן במונח "אין מאכילין את אדם דבר בטעות" פ"ז ה"ג, עמ' 508. "אדם" הוא הנכרי, וה"טעות" היא האיסור. מונח זה יחידאי לתוספתא חולין.

9 בתוספתא נדון הנושא של משנתנו: "1. השולח ירך מחותכת לחברו צריך להפריש ממנה גיד הנשה. שלמה אין צריך להפריש ממנה גיד הנשה. 2. הלוקח ירך מחותכת מן הטבח אין צריך להפריש ממנה גיד הנשה, שלמה צריך להפריש ממנה גיד הנשה. 3. המוכר ירך מחותכת לגוי אין צריך להפריש ממנו גיד הנשה, ובלבד שלא ימכרנה לו בפני ישראל, מפני שחוזר ולוקחה הימנה. 4. ומשום שני דברים אמרו אין מוכרין בשר של נבלה ושל טרפה לגוי. 4א. מפני שחוזר ומאכילן לישראל, 4ב. דבר אחר שאין מאכילין את אדם דבר בטעות. 5. ומשום שני דברים אמרו לא יאמר אדם ישראל לגוי קח לי בשר, משום נבלות ומשום טריפות, דבר אחר משום אונסין" תוס', שם; בבלי, צד ע"א. בתוספתא מופיע לקט הלכות המעלה טיעונים נוספים. האחד הוא שאין למכור לגוי נבלות או גיד הנשה, משום שיש חשש שאלו יימכרו חזרה לישראלי. מהלכה כזו עולה תמונה של חשש שלא כל יהודי מקפיד על קניית בשר כשר. כמו כן גם מהלכה זו עולה שהטבחים היו חשודים על אי שמירת מצוות גיד הנשה, אך לא על עצם השחיטה. אם הירך חתוכה כבר קשה כנראה לזהות את גיד הנשה, וההלכה קשה ממה נפשך: אם ניתן לזהות אותו – ודאי שיש להסירו, ואם אי אפשר לזהות אותו – כיצד ניתן להפרישו? מה אפוא ההבדל בין ירך שלמה לירך חתוכה? הרי בכל מקרה אם גיד הנשה ניכר יש להפרידו.

10 הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולה רבי יהודה אומר יקיים – בדפוס וילנא "כדי לקיים", ואין לו בסיס בעדי הנוסח הטובים. בו מצות נטילה – לכאורה פשוט שיש להפריש את כל גיד הנשה, הרי אסור לאכלו, אך רבי יהודה מחדש טיעון כפול. הראשון הוא שיש מצווה בהפרשת גיד הנשה ולא רק איסור באכילתו, ומכאן גם הצורך להפריש את כל גיד הנשה ללא שאריות. בתוספתא שנינו: "גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא ונוטלו. השומן שלו הרי זה מותר. רבי יהודה אומר נוטלו מן השוק של ירך, שני גידים מן החיצון סמוך אל בשר אסור, וחייבין עליו. הפנימי סמוך לעצם אסור ואין חייבין עליו" פ"ז ה"ד, עמ' 508.